אוכל ורגשות
מה זה אוכל בשבילי?
מה לוקח אותי למקרר כשאני לא רעבה?
מה גורם לי לבולמוסי אכילה בלתי נשלטים, גורם לי להרגיש לא טוב? ומכאן הדרך קצרה להלקאה עצמית ולתחושת אשמה וחוזר חלילה,עד הפעם הבאה.
מן ההיבט הפיזיולוגי
סוכר הוא סם.
כשאנחנו אוכלים מן המתוק המתוק הזה או מהמלוח המלוח הזה הגוף רוצה עוד ועוד, זה לא תלוי כלל בכוח הרצון, או במוטיבציה פנימית.
הגוף מתנהג כמו שתיין שלגימה אחת מהבקבוק והוא שוב במעגל ההתמכרות…
ומה עם ההיבט הרגשי?
כשאנחנו משתוקקים לאכול עוד ועוד,למה אנחנו באמת משתוקקים?
1. לטעם הנפלא של האוכל שהוא צורך ביולוגי וחושי. האוכל עובד על כל החושים:טעם,ריח,חישה,ראיה.
2. לתחושה הנעימה שנוצרת בגוף וכבר אמרו שאוכל הוא משביע, מנחם.
3. לשקט,רגיעה,אכילה מהווה אתנחתא מבורכת בקצב המטורף היומיומי, אתנחתא שכולה עונג.
4. למלא את הבורות הפנימיים. לכל אחד מאיתנו יש בור שרוצה להתמלא בעוד ועוד. הערכה,הוקרה,אהבה,שמחה. אוכל נותן תחושה לא אמתית של מילוי זמני עד שהיא מתחלפת בתחושות המוכרות של ריקנות והשתוקקות…
5 .אנחנו משתוקקים ליצור מיסוך של רגשות לא נעימים כמו: כאב, פחד. ואוכל עושה זאת נפלא, אוכל יוצר תחושה של היי ואז הרגשות נרגעים.
6. בעיקר אנחנו רוצים תשומת לב מרפאה, ואהבה ללא תנאי.
אז מה עושים?
לאכילה הרגשית יש מחיר כבד של אכילה לא מבוקרת בכמויות ובאיכות המזון. אכילה כזאת מסתיימת פעמים רבות בעליה במשקל ובהתפתחות של בעיות בריאותיות, ירידה בדמוי העצמי ובתחושה של חוסר שליטה ואשמה.
דרכים לריפוי
כשעולה הדחף לאכול,עצרו.
קחו כמה נשימות,שאלו עצמכם מה רמת הרעב?
אם אני לא רעב, למה אני באמת זקוק?
ננסה לזהות
-אולי אני זקוק לשקט, אתן זאת לעצמי במדיטציה והשקטת המחשבות לכמה דקות.
-אולי אני זקוק לתמיכה, אעצור ואומר לעצמי מילים טובות, תומכות, מעודדות, כאלו שהייתי רוצה לשמוע.
-אולי הרגשות שמציפים אותי,הם יותר מידי בשבילי ועולה בי הדחף למסך אותם. אזכיר לעצמי על הכוח המרפא של שהות עם הרגשות, לאפשר להם זרימה חופשית ואז הם לא נתקעים במערכת ומשתחררים.
אקח כמה נשימות, אסכים להרגיש את הרגש, אכנה אותו בשם ואתן לו לעבור.
וואו’, איזו תחושה של סיפוק.
וכך בתהליך הדרגתי, יומיומי ,ננצח את הדחף לאכול שלא מתוך רעב,
ונשיב לאוכל את המקום הראוי לו.